1ובטרם אקרב אליהם רגע אדבר אעיקרא דדינא פרכא, מה זו סמיכה ואחרי מי יצא מלך ישראל אחר נבל המפורסם בשמו ובמעשיו, והרי אמרו סוטה ל"ח: כל הנהנה מצרי עין עובר בלאו. ותו איך קבל אח"כ מאביגיל המנחה והא אין מקבלים מן הנשים אלא דבר מועט, ואף דבר מועט אם הבעל מוחה אין מקבלין. ואפשר לומר במ"ש הר"ן פ' שני דייני גזרות והביאו מור"ם בח"מ סי' רס"ד סוף דין ד', כל אדם שעושה עם חבירו פעולה או טובה לא יוכל לומר בחנם עשית לי הואיל ולא ציויתיך אך צריך לתת לו שכרו, ובהא ניחא דגם נבל שהוא כילי בעי לשלומי מה שחייב לפום דינא, ודוד הע"ה לא שאל ממנו מתנת חינם כי כבר ידע שהוא רע עין, אבל הכא על פי הדין היה חייב לשלם נבל דקי"ל דמי שעושה שירות אחד וטובה לחבירו גם כי לא ציוהו צריך לשלם לו כאמור, והוא הדבר אשר שלח לומר דהע"ה לנבל הרועים אשר לך היו עמנו לא הכלמנום ולא נפקד להם מאומה וכו', תנה נא את אשר תמצא ידך לעבדיך ולבנך לדוד, כלומר איני שואל ממך מתנה אך שכר שימור אני שואל כי לא נפקד להם מאומה ואיני עמך בדקדוק למען דעת מה שכרי בדקדוק רק תנה את אשר תמצא ידך אם מועט ואם הרבה, וז"ש דוד הע"ה אחרי כן אך לשקר שמרתי את אשר לזה במדבר, דמן הדין חייב לשלם כדבר האמור.
